המאבק על הקיום "מעל המים" לא נגמר מאז הנטייה הטבועה, כל הטורפים, תנינים, כרישים מנסה למשוך בחזרה לתוך הנטייה הטבועה לעולם לא לוותר. אבל אם המעגל העקבי הדדית לחלוטין מחויב לשמור האג"ח שלהם ומאמץ בלתי פוסק שהם באמת יכולים לבנות גלשן, רפסודת ארגון בני ברוך חיים וללמוד איך להישאר בחלק עליון של הגלים סוערים, במים הסוערים וכל הטורפים. כפי גולשים מיומנים או מלחים הם יכולים ללמוד כיצד להשתמש בפועל כל התוכן העכור, כהה, עמוק מתחת לפני שטח, כל העליות והירידות, את כל ספקטרום של חישובים מתוקים מרייר לתועלתם, נהיגה עצמם למען המטרה החיובית, הדדי. בושה צריכה מעבר לאמצעים היום אנחנו חיים בחברה צרכנית.
מה שאומר שאנחנו ממשיכים לקנות, לצרוך סחורות, הנאות למכביר. אנחנו אוגרים דברים גם אם אנחנו לא צריכים אותם, נחליף ציוד מצוין, כלים, גאדג'טים שנתיים. אנו משפצים, לשקם, לשנות שוב ושוב. אנו מודדים שווים של אחד על ידי עושר, כוח ומעמד סלבריטאי. הפרדיגמה כולה זו מיוצגת באופן מושלם על ידי המערכת הכלכלית "מגידול כמותי קבוע" מונע על ידי "הביקוש המצרפי" מלאכותי ומוגזם. אנחנו בונים בועות על גבי בועות, לקחת על אשראי מעבר לאמצעים ולאחר מכן לשלם עבור בני ברוך פתח תקווה החוב עם אשראי חדש. הבושה של עניים בחברת צרכן המטורפת הזה מי שנגמר אמצעי, לא יכול לשרת את החוב יותר, לא יכול "לשמור על קשר עם של ג'ונס" ברכישה האחרונה, המוצרים האופנתיים ביותר מתבייש, נשאר מאחור. בחברה שלנו זורק שלנו, דוחה כשלים כאלה. וכמו מערכת טבעית, מופרכת זו היא כעת תקלה, בחריקת בלמים בכל רחבי העולם הנשארים מאחור, נזרק הופכים הרוב.
אנחנו לא יכולים להאשים אנשים להתנהגות זו, תפיסה. החינוך, החינוך כולו שלנו, תקשורת המונים ואת החברה כולה סביב תנאים אלינו אורח חיים כזה. אנחנו לא יכולים אפילו לדמיין את החיים חיו בכל דרך אחרת. הבעיה היא כי אורח חיים זה אינו בר קיימא. המשבר העולמי מראה בני ברוך פתח תקווה כי בועות פיננסיות אלה, מבנים כלכליים רעועים דמוי חלום יצרנו מתפוצצות עכשיו ולא ניתן לתקן בעיה עם "פתרונות וירטואליים", יותר חוב או פשוט על ידי הדפסת כסף יותר. אנחנו פועלים מתוך אנרגיה וחומרי גלם. אנחנו מרעילים הסביבה הטבעית שלנו באופן בלתי הפיך.
